מוזמנים לשבת איתנו בשולחן

ב4 שנים מאז שהתחלתי את המיזם הזה עברתי כמה וכמה מבצעים צבאיים, ובנוסף גם את התקופה המורכבת של הקורונה והסגרים.

לשמחתי, ראיתי איך אחרי כל תקופה מאתגרת ומורכבת כזאת - הצורך שלנו לחזור לחיים, לצמוח מחדש, לצאת ולהפגש הולך וגדל.

אחרי כל משבר כזה באה גדילה משמחת. 

אבל הפעם זה הרגיש אחרת.

בערב של ה7.10 היה לי חשש כבד, שמהמשבר הזה אנחנו לא נצליח לצאת. שום דבר לא יחזור להיות מה שהיה.

לא הצלחתי לראות איך אנחנו מתרוממים וקמים מחדש מהאסון הזה.

גם ברמה האישית, לא הצלחתי להבין מה אני עושה עכשיו-

איך אנשים יחזרו להסתובב בסיורים כשיש איום מוחשי של טילים בחוץ?

איך אנשים יחזרו ליפו או רמלה כשהאיום מבפנים מרגיש כל כך קרוב?

וגם- האם הקשר האישי שלי עם המארחים של המיזם ישרוד את הטלטלה הזו?

כבר בערב של ה7.10 קיבלתי את התשובה.

זה התחיל בהודעה אחת, ואז עוד אחת, ועוד אחת

ובמהלך השבוע שאחרי הטלפון שלי התמלא בעשרות הודעות ושיחות מרגשות, ממארחים וחברים מכל המגזרים…

וזה היה בשבילי מקור אמיתי לכוח ואמונה גדולה. 

אני מרגישה שהמלחמה הזאת מחדדת לנו כמה שהלכידות החברתית שלנו היא עוצמה. כמה אנחנו חזקים כשאנחנו ביחד, וכמה שערבות הדדית עושה לנו טוב בנשמה.

אני באמת מאמינה שהמלחמה הזו תעזור לנו להתחבר מחדש, באופן הרבה יותר עמוק ומשמעותי.

ולכן, למרות שאנחנו עדין בעיצומה של התקופה ועוד לא אחריה, הרגשתי שכמו שהשיחות האלו היו מחזקות עבורי, אני בטוחה שגם לאחרים הן יתנו כח ותקווה.

אז החלטתי להמשיך לייצר מרחבים של הכרות, ואם אי אפשר בסיורים-

אז בכל דרך אחרת...

מוזמנים לפעילות החדשה שלי:

NIce2Eat

מפגש, שיחה, ארוחה

סביב שולחן אחד, עמוס כל טוב

נשב ביחד- אנשים זרים, לבבות פתוחים

ומארחים מדהימים שיכניסו אותנו לעולמם.

מוזמנים לשבת איתנו בשולחן.