מה יקרה אם נהפוך לשדה של גידול אחד?

החודש יצאתי עם בן זוגי לטייל בעמק יזרעאל היפהפה.

העיניים נשטפו בירוקים אינסופיים, נשמנו אוויר נקי, ואכלנו אוכל מקומי, טרי ומזין.

מכל המקומות היפים שביקרנו בהם, המקום שהשאיר עליי את הרושם העמוק ביותר היה יער המאכל בבית לחם הגלילית.

מקום ייחודי שמגדל מזון אורגני בתוך מערכת אקולוגית חיה ונושמת, על פי עקרונות הפרמקלצ’ר.

המדריכה הראתה לנו איך הכול מחובר להכול:

הפסולת הופכת לדשן, הדשן מזין את האדמה, האדמה מצמיחה ירקות - וחוזר חלילה.

מערכת אחת, שמתקיימת בזכות איזון, הקשבה ובעיקר בזכות מגוון.

היא הסבירה לנו על החשיבות של גיוון אקולוגי בחקלאות:

סביבה שיש בה מגוון של צמחים, בעלי חיים ומיקרואורגניזמים היא סביבה יציבה יותר, עמידה יותר, וכזו שמייצרת שפע לאורך זמן.

לדוגמא- טפיל שמגיע לצמח מסויים: כשיש הרבה מאותו צמח- הוא ״קורא לחברים״ והם מגיעים בהמוניהם וגורמים לנזק משמעותי.

לעומת זאת כשיש מעט מאותו הצמח בתוך מערכת מגוונת- המקום הופך לפחות ״אטרקטיבי״ והנזק שנגרם קטן בהרבה.

גיוון ביולוגי מפחית מחלות, מצמצם צורך בהתערבות חיצונית כמו הדברה ודישון כימי,ומאפשר קיימות אמיתית שמבוססת על יחסים, במקום על כוח.

ואז הרמתי את הראש וראיתי את השדה השכן.

שדה חקלאי “קלאסי”:

גידול אחיד בשורות, אותה זריעה, אותה קצירה, עונה אחרי עונה.

האדמה יבשה וחשופה, מלאה בקוצים. טרקטור חורש שוב ושוב, וריסוסים שמוחקים כל יצור חי שלא שייך לגידול הרצוי.

ושם, עלתה בי המחשבה הבאה:

מה אם זה לא רק סיפור על חקלאות?

מה אם המגוון הביולוגי בטבע הוא מראה למגוון האנושי שלנו כחברה?

האם חברה שמורכבת מתרבויות, זהויות, אורחות חיים ודעות שונות היא חברה חלשה יותר? או שאולי, כמו בטבע, דווקא המגוון הוא זה שהופך אותה לעמידה, יצירתית וחסינה?

בואו ננסה לדמיין לרגע חברה אחידה יותר...

למשל- בלי חרדים.

האם יהיה מי שישא את לפיד המסורת היהודית: את הטקסטים הקנוניים, השפה, צורת החשיבה הייחודית?

האם נוכל להסתדר בלי רשתות הגמ”חים, החסד והצדקה שהם מפעילים?

האם תהיה אלטרנטיבה לעולם רוח עשיר שמציע פחות מסכים, פחות חומר ויותר משמעות?

והאם נוכל להתקיים כאן בעוד חמישים שנה בלי קצב הילודה וההתחדשות של החברה החרדית?

אלו רק חלק מהשאלות שעלו לי בראש…

אם מסתכלים על זה ככה- אנחנו צריכים את החרדים לא פחות משהם צריכים אותנו.

וכנ״ל לגבי ימין ושמאל, מתנחלים, להט״בק, ערבים, פריפריה ומרכז.

כמו בפרמקלצ׳ר- המגוון הביולוגי (או האנושי) הוא לא בעיה שצריך לפתור,

אלא משאב שצריך לטפח

וחברה שלא יודעת לטפח שונות

היא כמו שדה של גידול אחד:

נראית מסודרת - אבל פגיעה מאוד.