מיקי נולד להורים חוזרים בתשובה בעיר רחובות.

כילד היפראקטיבי לא מצא את עצמו במסגרות החינוך הנוקשות, ונשר מהלימודים.

ברחוב הוא הכיר נוער שוליים ועבריינים שהכניסו אותו לעולם הפשע. במקביל- בזכות בן משפחה הוא הכיר את הקפוארה והחל להתאמן באדיקות.

בגיל 18 הוא נסע לברזיל והעמיק את התרגול, שם נחשף גם לתרבות שונה לחלוטין ממה שהכיר.

הכשרון וההבנה שלו של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז הובילו אותו לאמן. ביחד עם ההורים הוא שם לב שהאימונים הפיזיים עוזרים לילדים להשאר במערכת החינוך, לפרוק מתח ולהרגע.

החוג הקטן גדל ועד מהרה הפך לסטודיו האימונים הראשון בבני ברק!

ההתנגדות של החברה החרדית והאתגרים היו לא פשוטים אך עם המון נחישות ואמונה בדרך מיקי הוביל את הסטודיו קדימה, פתח שיעורי קפוארה לבנות, לילדים עם צרכים מיוחדים ולאחרונה גם מכוני פילאטיס וכושר למבוגרים.

מיקי ייצג את ישראל בתחרויות רבות ובלט במיוחד כשזכה במקום הראשון- הן כישראלי והן כחרדי היחיד שעשה זאת אי פעם.

עד לנסיגה של צה"ל מלבנון השייח קאסם באדר היה איש דת דרוזי, אמון על אחד מהמקומות הקדושים ביותר של העדה.

הנסיגה מלבנון שינתה את חייו ואת חייהם של עוד אלפי דרוזים במדינה. גבולות חדשים נוצרו ומשפחות שלמות נקרעו מקרוביהם.

המציאות החדשה הכאיבה לו: הוא ראה איך משפחתה של אשתו בלבנון נקרעה, ואיך ילדיו המשרתים בצבא עלולים להילחם מול בני דודם בסוריה.

הוא תהה מה הוא כבן אדם, יכול לעשות כדי לשנות את זה.

כח פוליטי לא היה לו כמובן אבל כח אישי ואמונה חזקה ביכולת שלו להתחבר לאנשים- היה לו בשפע.

וכך הוא התחיל במסע ההסברה שלו- בן אדם אחרי בן אדם, להכיר לעולם את העדה הדרוזית ואת המצב המורכב שנקלעו אליו, והתחיל לעשות חיבורים- בין מי שיכול לעזור לבין מי שצריך עזרה.

מפעל החיבורים הזה יצר קשרים חוצי מגזרים ויבשות והשייח הקים ארגון בשם Universal Peace Council  לקירוב לבבות והכשרת דור העתיד לשלום והסברה. הפעילות הענפה שלו הביאה אותו עד למפגש עם האפיפיור בכבודו ובעצמו.

יונתן נולד במזרח ברלין בכפר קטן בשם ארלברון ועד גיל 20 היה אלוף גרמניה בקראטה, בעל תואר במנהל עסקים ונאו נאצי.

הוא הצדיע במועל יד, היה בטוח שהשואה היא הגזמה ושנא כל מי שלא היה כמוהו.

בגיל 20 הוא הרגיש צורך עמוק בשינוי. הוא יצא עם מישהי שחיברה אותו לרוחניות ומשם התחיל המסע שלו לגילוי עצמי.

שיעור היכרות מקומי בקבלה הותיר את יונתן עם תחושת חיבור עמוקה והוא המשיך לקחת שיעורים בסתר. לאט לאט שינה את דרכו.

זה לא היה מסע קל, שכן הוא כלל את ההכרה בהתנהגות השלילית שלו וערעור על כל מה שהאמין בעבר. 

כיום יונתן השלים תהליך גיור ארוך, הוא גר בארץ ומבקר ביד ושם בכל שנה.

הוא מספר את הסיפור שלו בכאב, בכנות ובאומץ ומצליח להפיל כל כך הרבה אסימונים.

יונתן חולק את סיפורו עם אחרים בתקווה לעורר בהם השראה לבצע שינוי חיובי גם בחייהם.

הוא מאמין שלכל אדם יש את הכוח להתגבר על השליליות שלו ולחולל שינוי בעולם.

אוסמועין (אוסו) נולד בכפר קטן בסודן בחבל דרפור.

בגיל 9 מליציות שיעיות הגיעו לכפר שלו וביצעו טבח בתושבים. אביו ואחיו נרצחו ואוסו ברח עם אמו, אחיו ואחיותיו למחנה פליטים בצ׳אד.

בגיל 13 החליט להקשיב לעצת אימו ולחפש עתיד טוב יותר. במהלך מסעו כילד, נודע לו לראשונה על העם היהודי ועל הזוועות שעבר בשואה והחליט שלישראל מועדות

פניו. הוא ידע שהמסע יהיה קשה ומסוכן אבל היה נחוש להצליח.

בישראל הצליח להתקבל לפנימיית "ימין אורד"- פנימייה דתית ציונית והשתלב בצורה מלאה- סיים בגרויות בהצלחה לצד לימודי תורה.

לאחר לימודיו, משלא התקבל לצבא החליט להתנדב שנה וחצי בפנימייה בה למד ואז החל ללמוד בבין תחומי בהרצליה.

הוא בעל תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה ותואר שני במדיניות ציבורית.

אוסו הקים וניהל עמותה שמסייעת לפליטים מאפריקה לרכוש השכלה גבוהה בישראל.

העמותה מממנת לכ45 סטודנטים בשנה את הלימודים באוניברסיטה וכן מעניקה תמיכה בכל במה שהם צריכים כדי לסיים את לימודיהם. הוא גם הקים ומנהל אולפן עברית לפליטים מסודאן, והוא מהווה נציג קהילתי עבור הפליטים מסודאן.

ג'וני נולד בכפר קטן באריתראה ביחד עם אמו ו8 אחיו.

בתור ילד בקושי ראה את אביו, ומעולם לא הבין מדוע... הוא גילה את זה רק שנים אחר כך – אביו, כמו רוב הגברים במדינה, היה חייל בצבא אריתראה.

בגיל 17 ג'וני נחטף ע"י הצבא ונשלח גם הוא להיות חייל. אחרי מסכת עינויים שנקראת "חיול" הבין שחייו לעולם לא יהיו חיים כל עוד הוא נמצא בדיקטטורה והחליט לברוח.

מסע הבריחה שלו לקח שנה וכלל חטיפה, עינויים וסכנת חיים ממשית. לבסוף, הגיע בעל כורחו לישראל. הקליטה בישראל לא היתה פשוטה אבל מהרגע הראשון ג'וני החליט לקחת אחריות על חייו ועל חיי הקהילה שלו.

הוא הקים גן לילדי הקהילה, למד את השפה וייצג את מבקשי המקלט מאריתראה בדיונים שונים בכנסת, בעיתונים ובמהדורות החדשות.

המפגש עם ג'וני מרתק, מעורר השראה וחמלה

דרכו אפשר ללמוד רבות על מבקשי המקלט מאריתראה, על זכויות אדם, על חיים בדיקטטורה ועל חייהם בישראל.

הינדה הרבסט נולדה לתוך משפחה חסידית שורשית וספגה לאורך חייה את התפיסה של החיים היהודיים כמקור להתחדשות מתמדת, תוך חיבור עולם הרוח עם החומר.

מגיל צעיר הינדה נמשכה ליצירה ולאמנות וקיבלה לכך גיבוי מלא מאת אביה, רב ותלמיד חכם עצום אשר עודד אותה בדרכה יחד עם כל משפחתה.

הינדה הפכה לאמנית יוצרת ובעלת שם אשר מציגה בתערוכות ובגלריות ברחבי הארץ.

בשנת 1995 הקימה הינדה את המסלול הארצי להכשרת מורות לאמנות במסגרת "בית המורה"- המוסד החרדי המוביל להכשרת מורות מהמגזר החרדי.

לאורך עשרות שנים הכשירה הינדה אלפי מורות לאומנות וחוללה מהפכה חברתית של הרחבת גבולות החינוך החרדי.

לאורך השנים גילתה יכולת נוספת בה התברכה: לשדך בין זוגות- תפקיד אשר היא ממלאת מתוך תחושת שליחות.

כשדכנית הינדה חיתנה עשרות זוגות והיא מספרת באופן מרתק ומפורט על תהליך מציאת השידוך המתאים, הבדיקות, הפגישות, תפקיד המשפחות בשידוך ועוד סודות מעולם הזוגיות היהודי.

המפגש עם הינדה מאפשר שיח פתוח, אינטליגנטי וכנה על נושאים שונים בעולם החרדי כשהיא "משדכת" בין המנטליות החרדית לחילונית ושוברת סטיגמות רבות.

כמי שהגיע מתחום חיי הלילה ומאס בהם, יונתן הסתכל על השכונה שגר בה- שכונת שפירא הענייה והמשוסעת שבדרום תל אביב- וראה פוטנציאל.

הוא הקים את קפה שפירא- בית קפה קהילתי קטן שנתן מקום לכולם- והשאר הוא היסטוריה.

בשיחה מתגלגלת על עשייה של חברה וקהילה, יונתן ישתף אותכם בסיפור הקמתו של בית הקפה, האתגרים הבלתי פוסקים וההחלטה לשים את הערכים בהם האמין לפני הכל.

מתוך מבט מפוקח יונתן ישתף אתכם בהתמודדויות היום יומיות עם אוכלוסיות שונות, כיצד מקיימים עסק כלכלי שמשלב עשייה חברתית, איך נותנים לקהילה לקבוע, כיצד משלבים תוכן ותרבות ללא סלקציה ולאן פניה של השכונה בעתיד.

עד גיל 35 החיים של דוריס היו דומים מאוד לחייהן של נשים ערביות רבות: בגיל 15 היא התארסה, בגיל 18 היא נישאה, ובגיל 23 היתה לאם לשלושה ילדים ולעקרת בית במשרה מלאה.

שגרת יומה הייתה לנקות, לבשל ולגדל את הילדים.

היא עשתה את המוטל עליה אבל הרגישה שיש לה יכולת לעשות משהו משמעותי יותר. מהו? בשלב זה לא ידעה.

השינוי הגיע כאשר בעלה והיא לקחו לידיהם את ניהול העסק המשפחתי הוותיק, חנות בשם קפה אנטון, המתמחה בקלייה וטחינה של קפה איכותי.

המיקום האסטרטגי של החנות הפך אותה לתחנת חובה במסלולם של תיירים רבים ודוריס החלה להזמין אותם אליה הביתה ולספר להם על מסורת הקפה ועל החיים ביפו.

בחברה מסביבה לעגו ליוזמה שלה, צחקו עליה ועל שטף האורחים שנהר אל ביתה. הרעיון של אישה שמכניסה זרים הביתה לא התקבל בהבנה... אבל לאט לאט ובזכות הרבה קסם אישי דוריס הפכה לשם דבר, והאירוח הביתי שלה הפך למותג.

מאז יצאה לעצמאות פתחה דוריס את דלת ביתה בפני מאות רבות של אורחים מהארץ ומהעולם ובינהם ראשי ערים בארץ ובעולם, שגרירים, שחקנים מפורסמים ועוד.

המפגש עם דוריס ממחיש את האתגרים של נשים בחברה מסורתית, את החיים בעיר מעורבת, אתגרי הזהות של הערבים הנוצרים במדינה, הקודים החברתיים סביב תרבות הקפה ועוד...

בגיל 25 אתי התמכרה לסמים, בהיותה סגנית מנהל קונסרבטוריון, מורה לפסנתר ופסנתרנית מוערכת.

הסמים והאופי החריף שלה הובילו אותה למעמקי עולם הפשע הישראלי והביאו אותה תוך זמן קצר לעמדת כח והשפעה כבוררת בעולם התחתון.

משם, הדרך להסתבכות עם החוק היתה קצרה: אתי נשפטה ונכנסה לכלא למאסר ארוך, אך דווקא שם הצליחה סוף סוף לעצור ולגלות את עצמה מחדש.

אתי התחילה תהליך שיקומי ארוך ומייגע ולאחר שחרורה ובתום לימודיה הפכה לקולגה של אלו אשר היו אמונים על כליאתה.

המפגש עם אתי מאפשר שיח כן ונוקב על עולם הפשע וההתמכרות, על אובדן וכאב אשר הפכו למניע מדרבן, על תהליכי שיקום, ערך החינוך לאנושיות, השלמה עם העבר, תשובה וריפוי.