המלחמה שאנחנו מפסידים בה בגדול (וזאת לא המלחמה באיראן)

בשבוע האחרון נתקלתי בנתון שלא יצא לי מהראש.

לפי סקר עדכני בארה״ב, רוב הציבור כבר לא רואה את ישראל באור חיובי.

אבל מה שהכי תפס אותי זה הפער בין הדורות:

ככל שהגיל יורד - כך גם האהדה לישראל.

הדור המבוגר (55 ומעלה) עוד זוכר את הסיפור של השואה, הקמת המדינה, המאבק והצמיחה

אבל הדור הצעיר?

הוא גדל לתוך רשתות חברתיות, נרטיבים חלקיים, חינוך לא מספק בנושא ובעיקר בלי היכרות אמיתית- הם לא הכירו ניצולי שואה, לא פגשו ישראלים, ורובם המכריע לא היה בארץ מעולם.

וזה בדיוק העניין.

אנשים לא שונאים את מה שהם מכירים.

הם שונאים את מה שהם מדמיינים.

אז איך אפשר להתמודד עם זה?

קל לחשוב שהפתרון הוא הסברה טובה יותר של משרד החוץ שלנו- עוד קמפיינים, עוד מסרים, עוד נתונים.

אבל האמת היא  שצעירים היום לא באמת מקשיבים לזה.

אם אני הייתי שרת הסברה - הייתי מתמקדת באסטרטגיה אחת:

אנשים פוגשים אנשים.

איך הייתי עושה את זה?

1. הייתי מגייסת רשת של יוצרי תוכן צעירים מהעולם,

ונותנת להם לספר את הסיפור שלנו בשפה שלהם, לקהל שלהם בהתנדבות מלאה ומתוך שליחות- אותנטי הכי עובד.

2. במקביל, הייתי מביאה לכאן משלחות של משפיענים בינלאומיים, שיחוו את ישראל מבפנים:

שיפגשו את החברה הישראלית, יראו את המורכבות, יחוו את השטח וישתפו את זה עם מיליוני עוקבים. כי חוויה אמיתית שווה יותר מאלף מסרים.

3. הייתי משקיעה בחינוך, בתוכן ובסיפורים:

מכניסה תכניות לבתי ספר בחו״ל, במדיה (דרך סרטים וסדרות), וביצירה כדי לספר שוב ושוב את הסיפור שלנו, מזוויות אנושיות.

זה הדבר היחיד שבאמת מצליח לשבור סטריאוטיפים- לדבר עם אנשים, לראות בעיניים, לשמוע סיפורים אמיתיים

וזאת בדיוק הסיבה שהקמתי את Nice2Meet

(סורי, פוליטיקה זה לא בשבילי :) )

אז אם אתם רוצים להיחשף למציאות הישראלית שמאחורי הכותרות, 

אם אתם רוצים לעשות הסברה דה פקטו- לתלמידים, אורחים או משלחות מחו״ל,

וגם אם אתם פשוט רוצים להצית תקווה ולהעלות את המורל אצלכם בארגון

הסיורים שלי קיימים בדיוק בשביל זה.