מה אתם באמת יודעים על החרדים?

בחודש שעבר אירחתי את סגל האוניברסיטה הפתוחה בסיורים בבני ברק.

יותר מ120 משתתפים ומשתתפות.

מדובר באנשים שעובדים במגזר הציבורי:

מרצים, מנהלות, חוקרים- כאלה שפוגשים את כל גווני החברה הישראלית כמעט מידי יום.

ולמרות זאת, הופתעתי לגלות שגם להם היו בדיוק אותן שאלות והתנגדויות שאני שומעת כמעט בכל סיור.

אז החלטתי לשתף אתכם בכמה מהן- יחד עם התשובות שהפתיעו גם אותם:

״החרדים לא עובדים, הם חיים על קצבאות״

לפי סקרים של הלמ״ס (2024), ב70% ממשקי הבית החרדיים לפחות אחד מבני הזוג עובד.

שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים עומד על כ50%, ובקרב נשים חרדיות- על 80%.

לא מושלם אבל רחוק מהתדמית הרווחת.

״למה הנשים עובדות והגברים לא?״

רוב הנשים החרדיות בוחרות בכך.

כבר בשלב השידוך, הן מגדירות מה חשוב להן יותר- תלמיד חכם או בעל עובד.

עבור רבות מהן, בעל שלומד תורה הוא מקור גאווה, והעבודה שלהן היא חלק מהשותפות המשפחתית ולא קורבן שהן נדרשות להקריב.

״החרדים מסרבים להתגייס לצבא- ואנחנו נושאים בנטל לבד״

נכון ששיעורי הגיוס בחברה החרדית עדיין קטנים, אבל הם עולים בהדרגה מדי שנה.

ההתנגדות העיקרית לא באה מאי הכרה בחשיבות הצבא- אלא מהפחד מהשפעה תרבותית ודתית שעלולה לשנות את אורחות חייהם.

דמיינו שהיו מחייבים את ילדכם לבלות שנתיים בישיבה בבני ברק.

הייתם רגועים?

 הבשורות הטובות:

נפתחות עוד ועוד מסגרות שמאפשרות שירות צבאי תוך שמירה על אורח חיים חרדי, ורבנים מובילים כבר מעודדים גיוס למי שאינו “תלמיד חכם”.

ומה בינתיים?

שיעור ההתנדבות בקרב גברים חרדים לעמותות כמו ידידים, זק״א, יד שרה ואחרים עומד על כ 40%- גבוה משמעותית מהממוצע הכלל ישראלי.

אז אולי הגיע הזמן להרחיב את ההגדרה של “נשיאה בנטל”?

אבל אין לי כוונה לשכנע מישהו או לסנגר על אף אחד, אלא רק להרחיב את הידיעה שלנו על החברה החרדית, מעבר למה שקוראים בכותרות.

אז אם אתם רוצים לשמוע עוד- אשמח להכיר לכם את החברה החרדית מקרוב ובלי פילטרים, בסיור של Nice2Meet בבני ברק