כוחה של מחלוקת טובה

אולי המשפט הבא יפתיע אותכם, ואולי דווקא לא- אבל היהדות מעודדת תרבות של מחלוקת.

לפי חז״ל יש דבר כזה מחלוקת בריאה

והיא הופכת להיות כאת אם היא נעשית לשם שמים-

ממחלוקת יכולות לצאת תובנות חדשות אם מתווכחים לא מתוך שנאה אלא מתוך רצון להגיע לחקר האמת.

בתחילת המאה ה3 נוצר התלמוד שנקרא גם הגמרא (בארמית) ובמהלך הדורות הפך להיות הספר הכי נלמד בקרב תלמידי חכמים. התוכן שלו יצר את ההלכה כמו שאנחנו מכירים אותה היום.

התלמוד ערוך כדיונים בבית המדרש, וכתובים בו דעותיהם ומחשבותיהם של המתדיינים: בהתחלה מוצגת דעה של חכם אחד ומיד אחריה דעה מנוגדת של חכם אחר. ואז את הטיעונים שתומכים בדעה הראשונה והטיעונים שתומכים בדעה השניה.

השאלה המתבקשת היא-

אם כבר נפסקה ההלכה- למה צריך ללמוד על המחלוקת שהיתה לפניה?

התשובה לכך שבמשך מאות שנים תלמידי חכמים נדרשים ללמוד את כל צידי המחלוקת מורכבת מ3 סיבות עיקריות:

1. על מנת להרחיב את העולם האינטלקטואלי שלהם

2. על מנת שיכירו את שני צידי המחלוקת ויבינו את המורכבות שהיתה לפסוק בנושא

3. על מנת שלא ישכחו את הסיבות שהובילו לפסקת ההלכה.

בזמנים כאלו של מחלוקות גדולות בעם שלנו סביב נושא החטופים והלחימה בעזה, אני מקווה שנוכל ללמוד משהו מהמסורת הכל כך חשובה הזאת-

מותר וחשוב שנתווכח, אבל כשהמחלוקת הופכת להיות אישית, כשהיא משקפת מאבקי כח, רצון לנצח ולהיות צודק- היא לא מחלוקת בריאה.