זה הדבר הכי מרגש שקרה לי בסיור

לפני שנה וחצי היו אצלי בסיור ביפו קבוצה מארגון כלשהו.

הכל היה נעים וזורם ובסוף הסיור דיברתי עם המנהל של אותה הקבוצה, נקרא לו יוסי (שם בדוי) הצטלמנו התחבקנו ונפרדנו לשלום.

לאחר כמה ימים קיבלתי הודעה שיוסי נפטר מדום לב.

לקח לי כמה ימים לעכל שאותו האדם המקסים והכל כך חי שדיברתי איתו,

הלך לעולמו ברגע בצורה כל כך לא צפויה.

החיים המשיכו בדרכם עד שלפני חצי שנה קיבלתי טלפון.

״הי הדס, זאת נילי (שם בדוי) אשתו של יוסי.

בעלי היה איתך בסיור עם העבודה שלו ואני רוצה לספר לך שכשהוא חזר הביתה הוא סיפר לי ולילדים על הסיור שלך בהתרגשות ואמר לנו ש׳יום אחד נעשה את זה ביחד כל המשפחה׳.

היום הזה לא הגיע.... הוא הלך לישון ולא התעורר ולמעשה אלו היו המילים האחרונות שלו״.

בשלב הזה כבר הייתי מוצפת מהסיטואציה ופשוט התחלתי לבכות.

והיא המשיכה-

״החלטתי שלציון השנה לפטירתו, אני הולכת להזמין את כל המשפחה לסיור הזה בדיוק, כמו שהוא ביקש.

ואני מתקשרת אליך לבדוק אם זה אפשרי״.

אחרי שניגבתי את הדמעות ואמרתי לה כמה שזה מרגש אותי מכל כך הרבה בחינות, כמובן שהסכמתי

ולפני כמה חודשים זה קרה- כל המשפחה הגיעה וקיימנו את הצוואה שלו ביחד.

קרו לי הרבה דברים מיוחדים בסיורים, הרבה אנשים מדהימים שפגשתי, קשרים שהולידו חיבורים, אנשים שהפכו לחברים, ואפילו את בעלי הכרתי בסיור שלי :)

אבל זה בהחלט הדבר הכי מרגש שקרה לי.